עו"ד אמנון גלברט בתפקידו ככונס נכסים וכמנהל המיוחד של גני מודיעין - הגבעה המערבית נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מודיעין עילית ואח'

פסק דין

העותר מבקש בעתירתו כי בית המשפט יורה למשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מודיעין עילית, להימנע מליתן היתרי בנייה כלשהם בשטחי הגבעה המערבית של גני מודיעין, ובכללם בשטח הקרוי "המובלעת", עליו חלה תב"ע 208/1.

לטענת העותר, מהווה משיבה 1 "רשות מקומית" כמשמעותו של מונח זה לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000, שכן היא פועלת מכוח חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (יהודה ושומרון) (מס' 418) תשל"א-1971, ומכוח צו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (יהודה ושומרון (מס' 418), תשל"א-1971 – מינוי ועדות תכנון מיוחדות (מועצות מקומיות ומועצות אזוריות). עוד על פי הנטען, מאחר שסעיף 9(1)(א) לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, חוק זמני מס' 79 לשנת 1966, קובע כי עם מתן צו שר הפנים תשמש מועצת העירייה כוועדה מקומית, הרי שלפנינו "רשות מקומית" במובנו של מונח זה לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים. ומאחר שעניינה של העתירה בהחלטות של רשות מקומית, הרי שמכוח פרט 8 לתוספת הראשונה, הקובע כי סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים תחול על החלטה של רשות מקומית, מוסמך בית משפט זה לדון בעתירה.

טענה זו אין בידי לקבל, ודין העתירה להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית.

כפי שכבר נקבע פעם אחר פעם, בהעדר הוראת דין מפורשת הקובעת אחרת, אין בית משפט זה מוסמך לדון בעתירות נגד החלטות שניתנו על ידי רשויות מקומיות באזור, הן משום שבהעדר הסמכה מפורשת אין בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירות המופנות כנגד החלטותיו של המפקד הצבאי והגופים הפועלים מכוחו, והן משום שאין לבית משפט זה סמכות לדון בהחלטות שנתקבלו מחוץ לגבולותיה הריבוניים של מדינת ישראל (ראו: עת"מ 719/07 חכמון נ' המועצה המקומית מעלה אפרים ואחו', מיום 22.10.08; ת"צ 27643-06-11 מילר נ' עיריית מעלה אדומים, מיום 20.3.12). משיבה 1 אינה פועלת מכוח סמכותו של שר הפנים הישראלי במקומו של שר הפנים הירדני, אם לכך התכוון העותר בטענותיו. סמכויותיו של שר הפנים הירדני לעניין החיקוקים הרלבנטיים ניתנה ל"ממונה" כהגדרתו בצו הנ"ל, היינו מי שנתמנה על ידי מפקד האזור לפי חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים. המדובר, אפוא, ברשות הפועלת מכוח צו המפקד הצבאי, וכאמור בית משפט זה אינו מוסמך לדון בהחלטות שהתקבלו על ידי הפועלים מכוחו של המפקד הצבאי ואשר התקבלו מחוץ לגבולותיה הריבוניים של המדינה, אלא אם ניתנה לכך בחוק הסמכה מפורשת.

עוד יש להוסיף, כי נראה שלא בכדי ביקש העותר לטעון כי משיבה 1 היא "רשות מקומית" לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, וכי עניינה של העתירה הוא ב"החלטה של רשות מקומית" לפי פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק זה, על אף שהמדובר בוועדה מקומית שהחלטותיה עוסקות ב"ענייני תכנון ובנייה", וזה עניינה של העתירה. אלא שלפי פרט 10(א) לתוספת הראשונה לחוק הנ"ל, ניתנה הסמכות לבתי משפט לעניינים מנהליים לדון ב"ענייני תכנון ובנייה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965". העותר הלא יודע כי היתרי בנייה באזור יהודה ושומרון אינם ניתנים לפי חוק התכנון והבנייה, ובדרך זו ביקש לעקוף את המכשול העומד בדרכו. אולם המכשול הוא אותו מכשול, וכאמור לעיל, דין העתירה להידחות על הסף מן הטעם שאין היא נתונה לסמכותו העניינית של בית משפט זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ב, 07 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: